אל תירק לבאר

מסתבר שהגזמתי. הגדשתי את הסאה. נהייתי נודניק מזדקן המטיף לאנשים להתחתן. הלכתי קצת יותר מידי עם הקטע הזה ולכן אין פלא שהגיעו אלי קובלנות רבות מצד חברי הסניאסים. האם נטשתי לחלוטין את דרכו של אושו ונכנעתי להתניות שהחברה הטביעה בי? האם שכחתי שבאמת יש בחיים משהו חשוב יותר מלהשיג את הדברים החיצוניים האלו?

כן, אני מודה שהפרזתי. הצגתי את הדברים בצורה חד מימדית ומוקצנת. המציאות היא כמובן מורכבת יותר, וגם אני מאמין שהחיפוש האמיתי שלנו הוא אחרי אהבה. לעצמנו, לבני זוג, לבני אדם ולחיים עצמם. כמו שאמר פאולוס, (בערך): אם יהיו לי כל אלו, ואין בי את האהבה, כי אז כלום הנני."
נדמה לי שמה שניסיתי לומר זה, שהניסיונות שלנו להתנתק מכל ההתניות שלנו ולמצוא משהו חדש ואחר, התעלמו מהעובדה הפשוטה שיש חכמה מסוימת בערכים ועקרונות שעליהם מושתתת החברה. אני חושב שהביקורת שלנו ושל אושו היתה על ה"איך" ולא על ה"מה". על הדרך המעוותת שאנשים רבים הגשימו בה את הערכים היפים של "אהבה", "דאגה" ו"אחריות".
להקת ה"בילויים" שרה, בשיר שאני אוהב: "אני מקיא, כי קיוויתי שמשהו בי ישתנה".
יש אמת במשפט הזה, המסמל את המאמץ המוגזם בניסיון להשתנות, להשתחרר ולהיות חופשיים. כי המודעות המוגזמת וה"עבודה העצמית" מתחזקים ללא הרף את ה"אני" שלנו, ולפעמים זה כל כך מעייף וחסר תוחלת שאולי בא לך להקיא רגע ולהשתחרר.
אתמול הלכתי עם חבר לסרט מתח. הסרט היה מגוחך, אבל אני כל כך נהניתי: פעם ראשונה השבוע הרגשתי שאני נח ושוכח מעצמי לחלוטין. כל השבוע הרגשתי שאני צריך לקדם את אחד ממסלולי החיים שלי: המסלול המקצועי -כלכלי, מסלול מציאת הדירה, מסלול ה"התחזקות היהודית" או מסלול יצירת זוגיות. ועדיין לא הזכרתי את מסלולי המשנה, כמו מסלול "טלפונים לחברים", מסלול קניות לבית, או מסלול "קריאת הודעות גיאנק שקיבלתי במייל".
אז אני יכול להתבונן ולבדוק מאיפה בא הצורך שלי לעשות כל אחד מהדברים האלו. ואפילו יש לי כבר קצת ידע רוחני אמיתי ואני יודע שהרבה מזה בא מהפחד להיות לבד או ברמה עמוקה יותר, מניסיון לתחזק את ה"אני" הזה שכולנו כל כך מאמינים בו.
אבל אולי בינתיים אפשר להסתפק בקצת מנוחה. קצת לשכוח מעצמנו. גם מהצד "ההוא" בתוכנו, שחזר להאמין בהתניות ובאמונות, וגם מהצד "ההוא" שחושב שהן מחטיאות את המהות ומנסה להתנתק מהן.
באיזה צד שלא נהיה, כולנו זקוקים לקצת מנוחה ושחרור כי בלעדיהם אנחנו שוחקים את עצמנו ואפילו יוצרים כאב. אז אמן שנצליח קצת לנוח, לשחרר, ולתת מקום למשהו רענן וחדש להיכנס.