מסתבר שהוא צדק |
|
יש לי סיפור קטן שאני רוצה לספר:
אחרי הצבא עבדתי בקיבוץ שנה, ומכיוון שהייתי "פעיל חברתי" , אז ארגנתי לחברה הצעירים של הקיבוץ סדנא לילית, עם פסיכולוג ידוע. לקראת אשמורת הבוקר, סיכם הפסיכולוג את דבריו ואמר שכל אחד מאיתנו חייב לעשות שלושה דברים עד גיל שלושים: 1) להתחתן. 2) למצוא כיוון לקריירה 3) להחליט על מקום להקים בו בית, שבו ישתלבו גם שני הדברים הראשונים, כולל בן הזוג. שנה אחר כך, באשרם בהודו, החלטתי שהפסיכולוג הזה מייצג את כל המעוות בחברה המערבית ושאני ממש לא חייב לעשות אף אחד מהדברים האלו! ולא רק זה, אלא שבמשך שנים הטפתי לאנשים סביבי שגם הם אינם חייבים לעשות דבר לא עד גיל שלושים ולא בכלל!
והסיפור הזה, על הפסיכולוג הפך למעין אנקדוטה שאני או חברי הרוחניים מספרים במפגשי חברים ומריצים קטעים על תמימותו -או אפילו טיפשותו- של הפסיכולוג, או שמא של החברה המערבית כולה.
חלפו להן השנים, ובשנה שעברה חגגתי את יום הולדתי השלושים. אינני יודע מה קרה, אך לפתע הרגשתי שמשהו חסר לי בחיים. כשבדקתי מה חסר, התברר לי שאין לי בת זוג, אין לי כיוון לקריירה ואין לי בית... באחד השבתות נסעתי לבית הורי לארוחה של המשפחה המורחבת. אחותי ישבה לידי וכטוב ליבה ביין, הזכירה את העובדה שאני בן שלושים. "ספר. ספר להם את הסיפור על הפסיכולוג", אמרה בצחוק מתגלגל. "עזבי", אמרתי לה בשקט. "למה?, נו ספר להם, ספר להם מה הוא אמר!", התעקשה. "עזבי", אמרתי, "מסתבר שהוא צדק...." |