נופש אצל ההורים בקיבוץ

קלים ופשוטים הם חייו של הנופש, בבית הוריו אשר בקיבוץ,  בבוקר קם הוא והולך לים, ללא ארנק, סנדלים או פלאפון כמובן, פוסע על החוף הריק מאדם, טובל בים הצלול , משתרע על החול , מביט בשמיים הכחולים וחושב כמה נפלאים חייו.
אך מדוע מסתתר הנופש מאחורי משקפי שמש אימתניות ומתחת כובע טמבל רחב שוליים?
אולי אינו מרגיש כל- כך בנוח, להסתובב בקיבוצו, אותו עזב זה מכבר.
ובמיוחד בשבועות אלו, שמרבית חבריו לשעבר- בני כיתתו- גויסו ונלחמו בזמן שהוא ישב לו בתל אביב. וללווייתו של בן קיבוץ, שנהרג בקרבות בצפון, לא הגיע כלל, וכשהוריו וכל הקיבוץ ישבו במקלטים, היה שקוע כל כולו בענייניו הפרטיים.
אולי בשל אלו מנסה הוא להימנע ממפגשים אקראיים בשבילי הקיבוץ, עם חברים מן העבר, שידרשו ממנו "הסברים" היכן הוא היה ב"זמנים הקשים", ובכלל, מה הוא עושה עם עצמו?
ואולי לב העניין אינו רק בשבועות קשים אלו של מלחמה?
אולי בראותו את אלו שהיו חבריו, יושבים על הדשא וילדיהם מתרוצצים סביבם, ואת ידידותיו -אף אלו הצעירות ממנו – מהלכות בשבילי הקיבוץ בהריון מתקדם, אולי בראותו אותם, חש הנופש הנהנתן, כי יש טעם בפגם בהיותו נופש. כי בשעה שבני גילו –ואף צעירים ממנו- כבר קיבלו על עצמם אחריות, סיימו אוניברסיטה והקימו משפחה, הרי שהוא ממשיך להתחמק. מתעקש לשמור על האפשרות לראות שקיעות יפות, לפטפט עם צעירות בביקיני ולהתפנק באוכל משובח ובסרטים טובים.
וכמה שלא ייהנה בחופשתו, הרי שבראותו את חבריו וחברותיו –בשבילי הקיבוץ, בגני המשחקים עם ילדיהם או על קו המים לפני השקיעה- לא יכול הנופש להתחמק מלשאול את עצמו האם לא נותר מאחור? האם לא מתח עד דק את שנות הנעורים, שנות החגיגות חסרות האחריות? האם אכזב את כל אלו שתלו בו תקוות גדולות?
ורק בערב, על דיונת חול, המרוחקת מעט מקו המים, לאחר שכבר שקעה השמש, הים רגע ומרבית הרוחצים שבו לביתם, מסיר הוא את משקפיו, מצית סיגריה, ומשוחח ברוגע עם רווקי הקיבוץ,שגם הם אינם ממהרים הביתה לאישה ולילדים, ושאולי גם הם –כמוהו- מרגישים קצת תלושים, שקצת נשארו מאחור. ומכיוון שברגע המיידי הזה, אין לו ולהם דבר לעשות בכדי לשנות את המצב, הם נשענים לאחור, מביטים בים הגדול, בכוכבים שמתחילים להופיע ברחבי השמיים המחשיכים ובחושך שמזדחל לו לאיטו לתוך החוף המואר.
והם משוחחים. על דברים פשוטים, יומיומיים, על דברים "כלליים". כי את הבעיות הפרטיות לא רוצים להעמיס איש על רעהו:  הרי לכולם יש בעיות, ומה להם כי יתלוננו? הם בכלל אלו ש"אין להם בעיות", שלא התחייבו ולא חולקים בנטל המתחייב מ"חיים בוגרים".
אך לפעמים חושב לעצמו הנופש, שהיה שמח אילו כן היו מדברים קצת על הבעיות שלהם, כי אולי גם הם, כמוהו, מרגישים לפעמים קצת לבד.