שיחה בין חברים לדרך

אמר החבר: אני אדם מאמין. עושה מדיטציה כל יום. מפנה את תשומת הלב שלי אל המהותי ואל האלוהי. אדם דתי. זה מה שאני. אני יודע מי אני.
אמר החבר השני: אני חזרתי בתשובה. יהודי מאמין. אמנם עושה רק חלק מהמצוות ולא "משגע" את עצמי ב"אסור ומותר". אבל היהדות זו הדרך שלי. לשם מופנה תשומת הלב. אני יודע מה אני.
אמרתי אני: אני לא יודע מה אני. אמנם אני מתהלך רבות בדרכו של חבר  ואף בדרכו של חבר שני, אבל איני יכול להגיד שבחרתי דרך ושדרכה אני מגדיר מה אני ואיפה אני.
אמרה הבחורה: אני לא מצליחה להבין מה אתה: דתי, חילוני, רוחני, מאמין. רוצה לשמור מצוות? רוצה לחיות בתוך התורה? אני לא מבינה איפה אתה עומד. מצטערת, לא מתאים לי השידוך הזה.
אמר החבר: אין מה לעשות. לא נראה לי שאתה עכשיו תשנה את כל החיים שלך, כך שיסבבו סביב המצוות והיהדות, מבוקר עד ערב. במהות שלך אתה אינדיווידואל. אתה לא לצעוד רק בדרך של מישהו אחר. יש בך משהו שרוצה להיפגש עם האמת ועם המציאות באופן ישיר.
שתמצא לה, הבחורה, מישהו שמתאים לה. חוזר בתשובה לפי הספר.
אמר החבר השני: אבל יש עניין לדעת מי אתה, ואיפה אתה עומד. להגיד שבחרת והחלטת, שיש לך מקום, שיש לך זהות עצמית. חוץ מזה, במסלול האינדיווידואל, אתה קצת מנותק, לא קשור לכלום. ביהדות יש לך מקום. יש דרך. אז אפילו אם בחרת רק בחלק מהמצוות והכללים- חשוב לדעת שבחרת.
אמרתי אני: זה שורש התקיעות: להיות ללא זהות עצמית. להיות מבלי לבחור. ומצד שני, המורכבות הזאת של החיים. ושלי....
אמר החבר: אז אנחנו נהיה גמישים איתך: ניתן לך בכל זאת לבחור במסלול המשולב. (העיקר שתחליט כבר). תתחייב למסגרת היהודית. היא תספק את הזהות ואת המסגרת, את העומק והערכים. ואפילו יישאר מקום לחילוני שבך.אבל תצטרך לזכור, שבתוך תוכך אתה בא ממסלול האינדיווידואל, ולאינדיווידואל אין דרך ואין קהילה. יש לו רק את האמת.
ואז אמרתי אני: תודה.