רשמים ממסע קניות

חזרתי עכשיו ממסע קניות בסופר מרקט של רמי לוי

זאת היתה חוויה מאלפת ובמובן מסויים מטלטלת.

בדרך כלל קניות זה משהו שאני עושה כלאחר יד, משהו שאני תופס כבזבוז זמן הכרחי, כמשהו שכדאי לעשות מהר כדי לא להפסיד זמן פנוי או שעות עבודה. היופ תאום הסתכלתי על זה מנקודה שונה: הקניות שאני עושה זה האוכל שהולך להיכנס לי לפה. במובן קצת יותר מטאפורי - זה מה שאני עובד בשבילו. בדקנו היום אילו חומרים יש בחרדל ואילו חומרים יש בשניצל טבעול. דברים שחשבנו שהם די בריאים התבררו לנו כמלאים חומרים רעילים, חומרים משמרים וחומרי טעם וריח. ושלא נדבר על העטיפה של כל אחד, על תהליך הייצור המזהם ועל שקיות הניילון וכל תהיליכ ההובלה והשיווק.

אבל אני לא בא כאן לדבר בקטע אקולוגי - אלא חשוב לי להגיד שהבנתי משהו מהותי. מרוב שאנו עסוקים בלהתפרנס והלרוויח כסף לאוכל, אנו לא שמים לב מה ניהיה מהאוכל הזה ומה נהיה בעצם מאיתנו. עמדתי שם בסופר של רמי לוי - סביבי אינספור עטיפות באלפי צבעים. כל כך הרבה דברים שכל כך רחוקים מפשטות. כל כך רחוקים מבריאות. אולי אפילו כל כך רחוקים מאוכל.

אני לא אדבר על זה שאפילו לא ראיתי את בני האדם האחרים שם מרוב שהייתי עסוק בקניות ובמחירים. אבל בואו נאמר שזה כבר עניין שלי שניתן לשנות. אבל מה עם להקדיש זמן לבישול של אוכל בריא? מה עם להרגיש את הכול שאנחנו אוכלים? להתחבר אליו. אני כל כך רחוק מזה. האם חייבים לחיות מחוץ לציוויליזציה בכדי לעשות את זה?