רעיון לוינסי

לוינס יודע שיש דרך אחת לאהוב את אלוהים. בספרו תשע קריאות תלמודיות ,הוא כותב:
"הברכה היא מעשה בעל חשיבות עליונה. להיות מסוגל לאכול ולשתות זהו נס. אנחנו לא מכירים בנס הזה מפני שאנחנו חיים באירופה השופעת כל טוב. ומפני שהזיכרון שלנו קצר. בעולם השלישי מבינים שסעודה היא פלא פלאים. כפי ששנות המלחמה ומחנות הריכוז הוכיחו, גם אירופה יכולה לחזור אל העוני למרות כל הישגי התרבות."
(לוינס, 2001, עמ' 168).
אי אפשר להאמין באל רק בתוך ההכרה. לוינס יודע שזה חייב להשתקף החוצה, בתפילה, מצוות וברכות. אחרת אדם יכול בקלות להיסחף אחרי החיים החיצוניים, "עשרת אלפים הדברים" שצריך לעשות. ומשם, לא רחוקה הדרך לשיתוף פעולה עם אלימות ורוע.
הוא מציין את הפסוק האומר "ואכלת ושבעת וברכת" ומציע שאינו שיחה דתית רגילה אלא הכרת הנס היומיומי והכרת התודה האמורה להתעורר בנשמות. לדעת חכמי הגמרא, הברכה מזמינה מליצי יושר , מלאכים שיכולים להילחם ברוחות הרעות העומדות בין המזון לבין בני האדם הרעבים, והמונעות מהם את לחמם.
לוינס רומז שהרוחות הרעות שגורמות לבני אדם להיות רעבים, זו  החברה בה אנו חיים, חברת התחרות החופשית והקפיטליזם.
הכוח הנגדי לכך ביהדות הוא התלמיד החכם הלומד את התורה, והשופט, שלמד את התורה ומקיים אותה. הם משכינים שלום בעולם.
(לוינס,  2001).

לוינס מרחיק לכת עוד יותר וטוען שהאלימות בעולם נגרמת מעבודת אלילים של חכמה, פילוסופיה, כוח, גזע, ואדמה. רק הליכה בדרך של הצדק וקבלת הצו של אלוהים יכולים להשכין שלום בעולם..