אימון יהודי

פתגם הודי אומר: “כשאני מסתכל פנימה ורואה שאינני דבר – זוהי חכמה וכשאני מסתכל החוצה ורואה שאני הכל – זוהי אהבה” . פתגם חסידי מקביל, אומר: “טוב לאדם שיהיו לו שני כיסים. בכיס אחד יהיה פתק ובו כתוב בשבילי נברא העולם ובכיס השני יהיה פתק ובו
כתוב ואנוכי עפר ואפר” (רבי שמחה בונים מפשיסחא), כלומר, ראוי לו לאדם שיכיר בכך שהוא הכל והוא גם לא כלום, ובין שני קטבים אלה מתנהלים חייו.

כשהאדם הראשון חטא באכילת עץ הדעת, פנה אליו הקב”ה בשאלה פשוטה אך נוקבת: “אייכה?” היכן אתה בעולם? שאלה זו מלווה אותנו במהלך חיינו, לעיתים מתעצמת, לעיתים מצטמצמת, הכל בהתאם לזמנים ולתקופות שאנו חווים. בד”כ האדם שואף להבין מה מקומו בעולם מול הבורא, מול החברה ומול עצמו.

עוד על אימון זוגי בגישה יהודית – ורדה שמחוני בשיטת חיבורים

תשובת האדם אחרי חטאו הייתה: “את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנוכי ואיחבא”(בראשית ג’ י’). המילה אנוכי שהשתמש בה האדם, מעידה על האנוכיות שהייתה בו משהחליט לבחור לעשות את מה שהוא רוצה ולא את מה שהקב”ה רצה ממנו. באותה עת הוא היה כפוף לעצמו ולא לאלוקיו שבראו וצווהו לקבל תפקיד ואחריות. בתשובת האדם הראשון ניכרת תחושת הפחד, המגננה ואי נטילת אחריות אישית, אלא העברת האחריות “לאישה אשר נתת עימדי” (שם י”ב). אצל אברהם אבינו אנו מוצאים את התיקון לחטא האדם הראשון כשענה לקריאתו של ה’ ואמר “ה נ נ י”. אני כאן – בשבילך! באמירה זו טמונה אמונה, עוצמה וכוח פנימי. אברהם הביא לידי ביטוי באופן מושלם את מה שניסח ר’ שמחה בונים. רק אדם שיש בו יכולת לומר “הנני” מתוך הכרת ערך עצמו , תהיה בו היכולת לומר “ואנוכי עפר ואפר”.

האדם נברא בצלם אלוקים ומכאן שבכל אחד ואחד מאתנו קיים חלק אלו-ה ממעל, כלומר, בכולנו קיים האור האלוקי. מי שיבחר לחיות את חייו מתוך מודעות והפנמה שאור אלוקי גנוז בו, הרי הוא כמקיים המאמר “ויהי אור”. המאמן יעזור למתאמן להפוך את מה שנראה לעיתים כלהבה קטנה, לאור גדול ועוצמתי יותר ויכוון אותו בצורה ממוקדת אל המטרה שהציב לעצמו המתאמן, יאיר את דרכו שלב אחר שלב אל המטרה.

האדם נוצר כי הקב”ה רצה אותו בעולמו וייחד לכל אחד ייעוד משלו. במהלך חייו, מחפש האדם את דרכו הייחודית, כפי שמלמדים אותנו חז”ל: “לכל אדם ואדם יש לו דרך משלו בפני עצמו לילך בה כי אין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה ואין טבע שני בני-אדם שווים…כל אחד ילך לפי שורש נשמתו ולפי טבעת (טבע) גופו…”.
בעת החזרת ספר התורה לארון הקודש, אנו מבקשים “השיבנו ה’ אליך ונשובה – חדש ימינו כקדם”. שאיפתנו לשוב למקוריות, לבראשיתיות, ולהיות אנו עצמנו – הן כחברה והן כיחידים – ללא החציצות, המסכות והמסכים. כשנחזור לשורשיות שלנו, נשכיל להפעיל גם את הצד ההפוך של “קדם”, בבחינת – קדימה. נתקדם לעבר החזון האישי והכללי, לקראת עתיד משוכלל הנובע מאמונה פשוטה ותמימה.

במהלך אימון יהודי נעשה, במובן מסוים, תהליך של חזרה למקור. אדם המשחרר את עצמו מדפוסי התנהגות לא יעילים ומהפרדיגמות המעכבות ובולמות אותו, עושה מידי יום ביומו את צעדיו לקראת מטרותיו ומימוש חזונו העתידי ובכך שב הוא אל עצמיותו המקורית.

לעיתים קיימת נטייה, דווקא אצל בני-אדם מאמינים, להימנע מנטילת אחריות אישית למען השגת מטרותיהם והתפתחותם, באומרם: “הכל מאת ה’ ולכן אני פטור ממאמץ כלשהו. אם משהו צריך להגיע – הוא יגיע”. אמנם, אמת טמונה באמירה זו, אך בהיותנו אמורים להשלים את מעשה הבריאה, עלינו, להיות אקטיביים, פועלים, יוזמים כמדרש חז”ל על הפסוק: “אשר ברא אלוקים לעשות” (בראשית ב,ג), הווה אומר, להיות בעשייה מתמדת ולהיות בבחינת ‘מתקנים’ – להיות גם אחראים לתוצאות פעולותינו.

“אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות” אמר ר’ נחמן מברסלב והניח במשפט זה את היסוד והתמצית של תורת האימון.
האימון היהודי מאפשר הצבת יעדים חדשים ופריצת-דרך ומסייע ליחיד, לזוג או לקבוצה להוציא לפועל את הכוחות הגנוזים המצויים בכל אחד מאתנו בכל תחום בחיים.

השינויים שמתאמנים מעונינים בהם, באים לידי ביטוי בשינוי מקום עבודה, בשיפור מערכות יחסים, ברצון ללמוד משהו חדש, ניהול סדר-יום, הגברת מוטיבציה, מציאת האיזון בין משפחה לעבודה, לחצים ואי-שביעות רצון, יצירת תקשורת בונה ויצירת מטרות ויעדים בחיים.

הרב קוק זצ”ל חידד את מלאכת האדם באומרו: “כשמתמעטת האמונה ב’אני העצמי’ של בעל הנשמה, ילך קדורנית, ועמו כל העולם מתמעט. וכאשר ישוב לאמונה בכוחותיו, אז ייחיה את רוחו ויאיר לכל העולמים כולם” (אורות האמונה,2). במשפט נפלא זה טמון סוד האימון היהודי

לקריאה נוספת אודות דרכים לשיפור הזוגיות