מה זאת טנטרה הודית

מסע בעקבות הטנטרה
המפגש הראשון שלי  עם טנטרה, היה במהלך מסע בהודו, הייתי אז בחור צעיר שיצא לגלות את העולם אחרי שירות צבאי ארוך, וכמו רבים וטובים לפני ואחרי, נמשכתי אל הקסם והניחוח  של המזרח.

הודו הייתה ערש לזרמים רוחניים שונים, וכן למורים רוחניים בולטים כגון בודהה, קרישנה וטילופה בעת העתיקה   ועד לסאי-בבה הדלאי למה (במקור מטיבט) ואושו בימנו אנו.

עוד בדרכי להודו, שמעתי סיפורים על אשרמים (בתי ספר  רוחניים), מורים מוארים ושיטות מדיטציה  אקזוטיות. אך יותר מכל משכה אותי דרך  הטנטרה והטנטרה יוגה.

למי שאינו בקיא, טנטרה הייתה זרם רוחני סודי במשך אלפי שנים, ובשלבים מסוימים חבריה אפילו נרדפו על ידי הקבוצות הדתיות הגדולות. גם כיום בהודו המודרנית, העיסוק בטנטרה נעשה בחדרי חדרים, ולא כל כך פשוט למצוא את המורים שיכולים ללמד את הטכניקות הסודיות. אולם אני בדמיוני הצעיר והמשולהב, דמיינתי לעצמי אולמות שיש נרחבים, ובהם מאות תלמידים ותלמידות אקזוטיים אשר מתרגלים את רזי האהבה.

כבר בימים הראשונים לשהייתי, גיליתי שהאשרמים והמרכזים הרוחניים שמלמדים טנטרה, אינם ידועים לציבור הרחב, וגם אילו שידעו לא מהרו לספר על כך. ובכלל, את כל העניין אפף מסתורין גדול שרק הגביר את סקרנותי כלפי העניין.

בסופו של דבר, הצלחתי ללמוד משיחה עם אנגלי אחד, אותו פגשתי באחד מקורסי היוגה אותם עשיתי, ידידי החדש סיפר לי שבצפון הודו, בחלק שגובל עם רכס הרי הימלאיה המושלגים, קיים מרכז שבו מלמד מאסטר טיבטי את תורת הטאו טנטרה.
הבשורה מלאה אותי רוח חיים ותקווה. חדור מוטיבציה ונחישות, יצאתי למסע.
גם כיום, הדרכים בהודו סובלות ממצב גרוע, אולם כאשר אני משווה את דרך החתחתים אותה נאלצתי לעבור- לכבישים היום, אני מתפלא איך בכלל התאפשר המסע, שחלקו נעשה על גג אוטובוס מקושט, חלקו ברכבת קיטור, משאית, טרמפ על אופנוע, ואפילו ריקשה אופניים. בחלקים הסופיים של המסע, הכביש פשוט נגמר, והייתי צריך לצאת למסע רגלי מפרך במעלה התלול של הרי ההימלאיה.

המסע היה מלהיב  ומאתגר בו זמנית, ואף על פי שהיה ממושך, לבסוף הגעתי אל המקום. היה זה מבנה אבן גדול ועתיק, שמוקם על ראש ההר, הנוף מסביב היה עוצר נשימה (תרתי משמע- גם בגלל הגובה)  ונרחב, ומחלונות המבנה ניתן היה לראות למרחק רב בשל הראות הנפלאה. התאהבתי במקום מיד, והייתי מוכן להישאר בו זמן ניכר, אולם יותר מכל הייתי סקרן מאוד וחדור מוטיבציה, ורציתי להתחיל בלימוד מיד.

אדם נעים הליכות, לבוש בבגד טיבטי מסורתי שצבעו מרון וצהוב, הפנה אותי לחדר קטן המרוהט בפשטות,

הוא לא שאל מאום, לא ביקש תעודות או כסף. למעשה אפילו לא דיבר איתי. אבל העיניים שלו היו  עניים מלאות שמחת חיים וטוב לב. ומיד הרגשתי שאני יכול לסמוך עליו ללא  חשש.

היה זה חדר פשוט- הייתה בו מיטת עץ ושרפרף מדיטציה, אולם למרות פשטותו, היה בו משהו נעים וחמים. עד היום כאשר אני נזכר בחדר הזה עולה באפי ריח העץ ומעורר בי זיכרונות נשכחים.

הלימוד באשרם היה שונה מכל מה שהעליתי בדמיוני, את תרגולי המין, הפנטזיות על אורגזמות עמק, נשים בסארי צבעוני והארה בנתיב מקוצר, החליף סדר יום קפדני שכלל השכמה לפני עלות השחר, ותרגולי מדיטציות שונות. החודש הראשון לשהותי כלל כמעט עשר שעות מדיטציה ביום, סאטסאנגים מפי המאסטר (מעין הרצאות בהן ניתן לעיתים לשאול שאלות) . וכן תרגול של יוגה, יוגה טנטרה ושל טאי צ’י. מכיוון שהתאורה היחידה שהייתה במקום כללה נרות ולפידים, מצאתי את עצמי בסופו של יום נרדם יחסית מוקדם אל תוך שינה עמוקה וחסרת חלומות..

אט אט הבחנתי בשינוי שחל בי, זה החל מהנשימה- חלק גדול מהמדיטציות הטנטריות עוסקות בנשימה- ואני, שבמשך שנים רבות סבלתי מאסטמה (לא קשה אמנם, אבל תמיד היה לי משאף בהישג יד) הרגשתי כיצד הנשימה שלי הופכת להיות מודעת- יותר אוויר נכנס, יותר אוויר יוצא..  ההשפעה על הגוף ועל ההרגשה הייתה דרמתית, הרגשתי מלא חיוניות ומרץ, תחושות הגוף נהיו חזקות ומורגשות יותר ויותר. הצבעים והמראות התחזקו אל מול עיני, אפילו חוש הטעם והריח התחדדו. הרגשתי כאילו מורידים מעלי קרום בלתי נראה שכיסה אותי במשך זמן רב.

תרגולי היוגה והטאי צ’י, אפשרו לי להביא את הגוף לשיווי משקל עדין ועוצמתי, בין גמישות לכח

ואפשרו לי לשבת בנוחות בדמך זמן ניכר. גם המזון שאכלתי, שכלל פירות ירקות ואורז, בושלו על פי ידע האיורוודה העתיק, וגרמו לגופי להתחזק ולהתנקות.

“הגוף שלנו הוא  מקדשה של הרוח” אמר לי יום  אחד המאסטר, “להיות טנטרה משמעו  ללמוד לכבד את כל המימדים  בהם אנו קיימים” . ואכן עם  ניקיון הגוף, הרגשתי כיצד רוחי  מיטהרת והולכת, חוסר הסובלנות  פינה מקום לשקט פנימי והתבוננות  פנימית. הרגשתי שאני מקדש את  רוחי ונפשי לקראת מסע מרתק.

ואכן לא איחר היום, והתרגולים הבסיסים פינו מקום לטכניקות מיוחדות, שכללו שליטה וניתוב של אנרגיות  המין ואנרגית החיים (קונדליני) אל מרכזים גבוהים יותר. התרגול היה קשה ולא  פעם מתסכל, אולם אז גם הבנתי את חשיבות ההכנה הארוכה שנדרשה לגוף ולנפש, יכולת  ההתמדה, הסבלנות והניקיון הגופני, אפשרו לי להגיע ליכולות חדשות במהירות,

במשך החודשים הארוכים אותם עשיתי באותו מקום מופלא, למדתי להעריך מחדש את עוצמת החיים שקיימת בכל אחד מאיתנו. לימוד הטנטרה אפשר לי להבין שרוב הזמן איננו משתמשים באנרגית החיים שלנו במלואה, מתוך אמונה מוטעית שאם נוציא אותה, נשאר חסרים, הטנטרה למדה אותי שההיפך הוא הנכון- אנרגית החיים מצויה בשפע סביבנו, ככל שנלמד להוציא אותה בדרך יצירתית ובחופשיות, נוכל לאפשר לאנרגיה חדשה למלא אותנו.

בשלבים מאוחרים  יותר של שהותי במקום, החל תרגול  משותף של גברים ונשים, שעל פי הטנטרה מסמלים את ההפכים המשלימים בבריאה- היין והיאנג על פי הטנטרה הטיבטית, ושיווה שאקטי על פי הטנטרה ההודית. בשלב זה ,לאחר התרגול הממושך של המדיטציה ושאר הטכניקות, גיליתי שגישתי למין ומיניות השתנתה באופן ניכר- את הצורך התמידי במין, העוררות המינית והחיפוש המתמיד אחר פורקן, תפס שקט נפשי ורצון לפתוח את עצמי לרמות גבוהות של אהבה אקסטאטית.

רבות מהטכניקות  הטנטריות, למדתי באופן ישיר מאותן  נשים מדהימות שביכולת הנתינה, ההכלה  וקבלה, אפשרו לי לגלות עולם חדש  מופלא ומרתק- עולם הטנטרה.

היום במבט לאחור, אני מבין שהשהות שלי במקום המופלא הזה- היוותה נקודת מפנה בחיי,  רבות למדתי מאז, התנסיתי וחקרתי, אולם את הבסיס, השורש והיסוד, קיבלתי שם..

תודה לאשרם הנסתר, תודה לסדנת הטנטרה ההודית ששנתה את חיי