מסתבר שהוא צדק

אחרי הצבא עבדתי בקיבוץ שנה ומכיוון שהייתי כזה פעיל חברתי, ארגנתי לחברה הצעירים סדנא לילית, עם פסיכולוג ידוע.

לקראת אשמורת הבוקר, סיכם הפסיכולוג את דבריו ואמר שכל אחד מאיתנו חייב לעשות שלושה דברים עד גיל שלושים: 1) להתחתן. 2) למצוא כיוון לקריירה 3) להחליט על מקום להקים בו בית, שבו ישתלבו גם שני הדברים הראשונים, כולל בן הזוג.
שנה אחר כך, באשרם בהודו, החלטתי שהפסיכולוג הזה מייצג את כל המעוות בחברה המערבית ושאני לא חייב לעשות אף אחד מהדברים האלו. לא רק זה, אלא שבמשך שנים הטפתי לאנשים שאינם חייבים לעשות דבר לא עד גיל שלושים ולא בכלל! והסיפור על הפסיכולוג הפך למעין סיפור שמספרים במפגשי חברים ומריצים קטעים על תמימותו או אפילו טיפשותו של הפסיכולוג, או שמא של החברה כולה.
חלפו להן השנים, ובשנה שעברה חגגתי את יום הולדתי השלושים. אינני יודע מה קרה, אך לפתע הרגשתי שמשהו חסר. כשבדקתי מה חסר התברר לי שאין לי בת זוג, אין לי כיוון לקריירה ואין לי בית.
באחד השבתות נסעתי לבית הורי לארוחה של המשפחה המורחבת. אחותי ישבה לידי וכטוב ליבה ביין, הזכירה את העובדה שאני בן שלושים.
“ספר. ספר להם את הסיפור על הפסיכולוג”, אמרה בצחוק מתגלגל.
“עזבי”, אמרתי לה.
“למה?, נו ספר להם מה הוא אמר!”, התעקשה.
“עזבי”, אמרתי, “מסתבר שהוא צדק….”