רוחניות וכסף

בבוקר שבת הלכתי לבית הכנסת.

בזמן התפילה שמתי לב שמחשבות על כסף טורדות את מוחי. בשבת אמורים לשכוח מטרדות היום יום, בטח בזמן תפילה, אבל המחשבות שבו והתקיפו. לבסוף הפניתי את מבטי אל על. מעלי התנוסס חללו האדיר של בית הכנסת: ציורי קיר, לוחות הברית, חלונות, הגג והחלל שתחתיו. ראיתי איך המחשבה הפרטית, ועוד יותר הדאגה, מצמצמים את המרחב, מגבילים את המציאות לתוך הסרט שרץ בתוך הראש. כמובן שאנחנו זקוקים למגבלה הזו לשם התפקוד האנושי שלנו, אבל זה כנראה לא סתם שאומרים לפחות בשבת להניח לזה ולא לתת לדאגות לצמצם אותנו.
בצהריים שקעתי בתנומה קלה,  ושוב חלמתי על כסף. ראיתי כמה מצבי החומרי מטריד אותי, כמה אני מחושב בענייני כסף וכמה אני מאמין שהכסף הוא בעיה גדולה, ושהוא מגיע רק בצורה ליניארית: ככל שעובדים, מתאמצים ומתכננים , יש יותר כסף. אבל כנראה שהכסף קשור לעוד הרבה דברים. רק שאני לא מצליח להבין מה לעשות: “לשחרר” את עניין הכסף, להפסיק להאמין בכוח שלו, להאמין שהאל יתן לי כל צרכי? או אולי להעיז לבקש כסף, לחשוב ש”מגיע לי”,”להתחבר לשפע”, וכל העניינים האלו? בין שני הקצוות האלו נמצאת הסבלנות: סבלנות לעשות את מה שנכון בשבילי ולהאמין שבבוא הזמן אני גם אקטוף את הפירות.
אני חושב שאולי הייתי רוחני מידי במשך זמן רב. למעשה עוד לפני שהתחלתי את חיי כמבוגר, כבר פגשתי את אושו ובמשך כשמונה שנים העולם ה”פנימי” והחיים הרוחניים היו הדבר המרכזי.
בזמן שאחרים בנו את עצמם לאט לאט בעולם החומרי, אני חיפשתי את האמת. גם במקומות בהם עשיתי דברים, לא נשארתי כדי לקטוף את הפירות. אפילו זלזלתי באלו הנאחזים במה שהם עושים, שמוכנים להתפשר מבחינה חיצונית או פנימית.”