שירים ושערים

לאחרונה, כשאני קורא בעיתונים כתבות של פובליציסטים האהובים עלי, אני מופתע לגלות איך לפתע, (כמו נפיחה פתאומית ולא מכוונת -יגיד חנוך לוין) – משתרבב לכבה שלהם איזה ביטוי אלים, או איזו קללה או אמירה גזענית.

הם לא מתכוונים לרע – בדיוק כמו שאני חשבתי שיהיה מגניב לכתוב את ההלצה על חנוך לוין -אז הם כותבים איזו הלצה על רוסים, או על ערבים ולא ממש מבינים בכל הערך של הכתבה -אשר מתנגד לאלימות או לגזענות -נהרס ברגע אחד -בפליטת פה אחת שלא רק מסגירה את פרצופם האמיתי כביכול -אלא בעיקר משאירה טעם רע בפה

הכי נדהמתי כשהבנתי פתאים את מילותיו של שיר הסטיקר של דוד גרוסמן. באצטלא של ביקורת על האלימות של הסטיקרים -הוא גורם לכך שמעל גלי האתר יושרו שורות נוראית הפוגעות בציבור הערבי. זה אמנם מקרה קצת אחר, כי יש כאן כוונה ברורה לעשות דבר אחר, אך התוצאה יוצאת הפוכה ומלבה את האלימות והשינאה

חבל כי אני בטוח שהוא לא התכוון לכך