שיר על שיעור כתיבה

שיר שכתבתי לסיכום השנה בסדנת  כתיבת רצף
הרכבת של תרצה
עליתי על הרכבת של תרצה
ואין בה תחנות
עופר אומר שהיא רצה מהר
ויש לה מיליון קרונות

האגן שלי צוחק בי,
הוא אומר שהחיים הם קרקס.
רציתי לשאול אם בפנים הוא עצוב,
אבל פחדתי שהוא יכעס.

בשיעור הבנות נפתחות קצת,
אחר כך הן שוב נסגרות.
משאירות אותי אומלל ובדרך כלל
גם קרוע לחתיכות.

אבא תעשה לי טובה,
תגיד להם לעצור,
קשה לי בשעה מוקדמת בבוקר,
לעשות רוטציה לאחור.

בכתיבת הרצף כתבתי,
שצריך להאמין באהבה.
שהחיים יפים, ושאולי בעצם,
אני כבר לא אחזור בתשובה.

אבל פתאום מגיעה רגל ימין,
היא כועסת על רגל שמאל.
אומרת לה, שזאת אשמתה,
שכואב לי כל כך הטחול.

אבא תעשה לי טובה,
תגיד לי למי להאמין.
לנשמה שרוצה לאיתקה
או לגוף, שרוצה רק מין.

שמעתי צלצול והרמתי, פלדנקרייז היה על הקו.
הוא אמר לי, “נדב אני מודאג מהמצב.
המדינה במשבר והכל מתפורר, תגיד לי על מי לסמוך.”
אמרתי לו, “תרצה שלאנוב, אריק איינשטיין, שלום חנוך”.

אז חשבתי להגיד לביאליק,
“חיים נחמן, אני הרוס”,
אבל השעון שלו עומד, והשיר שלו כבד,
והטלפון שלו תמיד תפוס.

אבא תעשה לי טובה,
תגיד לי מה פה קורה.
האגן שלי תקוע, והירך שלי פצוע,
והאקדח שלי לא יורה!!!

עליתי על הרכבת של תרצה,
ויש לה הרבה תחנות.
אני אומר, שהיא נוסעת מהר,
ויש לה אחלה של קרונות.